אור האינסוף קיים בכל מקום ובכל העולמות -

 ייעוד נשמתי

כילדה תמיד אמרתי שהגיהנום הכי גדול של הנשמה הוא לא ללכת לכבשן מלא עשן 

אלא כאב הפרידה המתרחש כל פעם מחדש כאשר הנשמה עולה למעלה
מתחברת לאור האינסוף,הביתה, ואז חוזרת שוב למטה, 

לאדמה להשלים את המשך המסע שלה בעולם והשיעור שהיא באה לעבור פה.
כמיההת הנשמה יש שיקראו לזה

עפ הקבלה לכל נשמה יש ייעוד ותכלית איתו היא באה לעולם
נסיעה שהיא באה לעשות פה בעולם
והמסע הזה חוזר ומשתחזר בכל גלגול וגלגול ,
כמו סליל כזה
שאם מישהו היה מסתכל מלמעלה הוא היה רואה את החוט המקשר
לא רק בין מה שקורה פה ועכשיו והשיעור שבאנו לעבור פה
אלא שיעור שהוא הרבה יותר גדול מזה,
של חוט שהתחיל לפני מאות ואולי אלפי שנים בהגדרות הזמן של העולם הזה
שבו הנשמה צועדת מגלגול לגלגול, ומגלה את מה שהיא באמת באה ללמוד לא רק פה בעולם הזה שלנו, אלא בכל העולמות,הזמנים והיקומים שישנם.
התפקיד והתכלית שלה בתוך אור האינסוף שהוא חסר גיל וזמן.

ישנן קריאות מפה שיכולות לספר לנו או לעזור לנו לגלות
מה בעצם התכלית והייעוד או יש שיגידו המסע שאותה נשמה באה ללמוד
מה התפקיד שבאה לגלם פה בעולם הזה
מי הן הדמויות שהיא תפגוש בדרך
ומה התפאורה שבה כל זה יתקיים
ובעיקר
היכן המקומות שבהן באה לזרוח ולתת מהאור שלה לעולם
והיכן גם לא.

ובכך לא רק שתוכל אותה נשמה להיות
מפל של אור אינסוף פה בעולמנו
שחולקת את האור שבה עם אחרים

אלא גם ובעיקר תלמד
שאור האינסוף קיים בכל מקום ובכל העולמות
וממתין ונמצא שם בשבילה כל הזמן מתי שרק תבחר ותרצה

כי זו לא רק הנשמה שרוצה וכמהה לחזור הביתה
ולהתחבר לאור האינסוף
גם אור האינסוף כמה 

ורוצה ומתגעגע לאותה נשמה
שתחזור אליו.

הוא לא שלם באמת בלעדיה
והיא לא באמת שלמה בלעדיו
הטבעת תמיד רוצה לחזור לאדון שלה כדברי טולקין
וזו רק פרידה זמנית כמו שאומרים