רובנו לא נולדים עם ההבנה העמוקה מהי השליחות שלנו בעולם אנחנו נוצקים לתוכה צעד אחר צעד בעודנו הולכים אחרי שביל הפירורים המוביל לביתה של המכשפה, לא בשביל כולם יש בית ממתקים בסוף. אבל אולי עדיף ככה, כי ההתעוררות מהאשליה לפעמים מכאיבה חשבנו שהגענו לבית ממתקים וגילינו שהגענו לביתם של השדים. בצאתנו מבית המכשפה אנחנו מתעוררים לתוך מי שנועדנו להיות. לא כולנו באנו ללמוד את השפה שבה מדבר האור דרך שביל התענוגות חלקנו צריכים לרדת למטה עד לפתחו ועומקו של הגהנום כדי דווקא ללמוד את השפה שבה מדבר החושך, השפה שבה מדברת האפלה. כי כדי להוביל את עצמך ואנשים אחרים לעבר האור אשר מנצנץ לו רחוק רחוק בקצה המנהרה, חשוב שהמדריך יהיה דובר את שתי השפות גם יחד זו של האור וזו של הצל הם שני חלקים העושים את השלם מה שהוא האמת באמת. אין מוטיבציה גדולה מלחיות את החיים שלנו מתוך שליחות וייעוד וחיבור עמוק עמוק לתפקיד של מה שבאנו להיות פה בעולם הכרתי אנשים כאלה, זה באמת משהו יוצא דופן . אפשר לקבל הצצה ורמז מהיעד והייעוד משער השמש שלך במפה זה המספר השחור הראשון למעלה מימין משהו קטן שיכול לתת לך הצצה מידי פעם או רמז עדין...
