הנשמה שהלכה לאיבוד
הנשמה שהלכה לאיבוד המתוק הקטן שלי אמר לי שלשום שאם אני רוצה למצוא את הדלת לספריית הנשמות כדאי שאשאל את הצ'ט איך מגיעים לשם, בטח לו תהיה תשובה. צחקתי צחוק גדול שבסופו גם היה בלב קצת כיווץ קטן. כי לא פעם מצאתי את עצמי מאבדת את עצמי בתוך רכבות השדים של אנשים אחרים, יוצאת למין מסעות צלב שבהם אני מנסה להוכיח למישהו משהו כי אני רואה שם את האור ואת הפוטנציאל שזוהר ומנצנץ שם בתוך האפלה שבה הוא גר, אבל על בשרי למדתי שיש אנשים שאוהבים להתכסות בלילה ברוחות הרפאים והשדים של עצמם. ושאם אדם לא לקח את הבחירה לקחת ולהוביל את עצמו מחוץ לגהנום הפרטי שלו זה כנראה מה שנכון לו.ואת הסולם שלו משם הוא יצטרך למצוא בעצמו אחרת הוא לא באמת ילמד את הערך של הכוח שלו. לפעמים נורא בא לי להגיד לאנשים שאני אפתור להם את הבעיות שאם יבואו לקריאת מפה אז ימצאו אצלי פתרון לאיזה קושי שנמצא שם אבל להגיד דבר כזה למישהו זה קצת גם לשקר, וזה עושה לי כואב בפה. כי העיצוב האנושי לא עוסק בזה ולא ממש נועד לאנשים שמבקשים תשובות או פתרונות אצל אנשים אחרים וזה אפילו מנוגד למה שנקרא ה"אני מאמין" של מהות הידע של העיצוב ה...